רשב"ם על בבא בתרא צ״ז

1 המתמד - מים בשמרים פטור ממעשר:

2 אבל יותר מכדי מדתו - פורתא לא פליגי רבנן עליה דר"י אלא מחייבין במעשר והוא הדין לברכת היין דהא רבנן חומרא לית להו גבי מעשר דהא בכדי מדתו לא מחייבי אלא משום דחשיבי ליה יין הוא דמחייבי ביותר מכדי מדתו והלכך לגבי בורא פרי הגפן נמי חשיב:

3 להודיעך כחו דר"י - דמחייב ולהודיעך כחן דרבנן לא איצטריך למיתני יותר מכדי מדתו דמילתא דפשיטא הוא דפטור דפורתא חמרא במיא טובא בטיל וליכא חידוש כלל לאשמועינן דפטרי רבנן ביותר ומילתיה דר"י חשיב חידוש גדול לחומרא ואע"ג דליכא טעם יין מיחייב:

4 שמרים שיש בהם טעם יין מהו - לברכת היין וברייתא לא הוה שמיע ליה דאי הוה שמיע ליה הכי הוה ליה למימר הלכה כאחרים או אין הלכה כאחרים:

5 שמרים של תרומה - שנתן לתוכן מים ושנה ושילש:

6 ראשון - מים ראשונים שהכניסו והוציאו משם:

7 אסור לזרים - וכל הני חומרות בעלמא נינהו מדרבנן ובמצא כדי מדתו מיירי:

8 שלישי מותר - ואפילו יש בו טעם יין:

9 אף שלישי - אסור אם יש בו נותן טעם:

10 ה"ג של מעשר ראשון אסור - כלומר של מעשר שני תמד ראשון אסור לאכול חוץ לירושלים אבל מעשר ראשון דלוים מותר לזרים ודלא כרבי מאיר:

11 הכי גרסינן של הקדש לעולם אסור ושל מעשר לעולם מותר:

12 בקדושת דמים - שהקדיש חבית יין לבדק הבית וימכר ויקחו בדמיו צרכי בדק הבית:

13 בקדושת הגוף - דחמירא יין שהוקדש לנסכים ושמרים שלו אסורים בשביל מעט יין המעורב בו:

14 מעשר דמאי - שהופרש מפירות הלקוחין מעם הארץ ואקילו ביה רבנן משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן:

15 כשם שאמרו לענין איסורן - דבתרומה ראשון ושני הוי יין ושלישי הוי מים ושל מעשר הראשון יין והשני מים וכן כולן:

16 כך אמרו לענין הכשר - דראשון ושני של תרומה חשוב נמי יין לענין הכשר והראשון של מעשר חשיב יין לענין הכשר וכדמפרש ואזיל וכל זה חומרא מדרבנן הוא דמדאורייתא כולהו חשיבי מים בעלמא כדאמרן לגבי מעשר דמאי וכרבנן דאחרים וקבעי גמרא הכשר דמאי על איזה הכשר הוצרך לומר כך אמרו לענין הכשרן של מים או של יין הא תרוייהו מכשרי פירות לקבל טומאה ומאי נפקא לן מיניה אי הוי חמרא אי מיא:

17 אי חמרא אכשורי מכשר - דכתיב דברים ל״ב:י״ד תשתה חמר וכתיב וכל משקה אשר ישתה וגו' ויקרא י״א:ל״ד:

18 לא צריכא - כלומר לא נפקא לן מינה אלא שתמדו לההיא דתרומה ומעשר במי גשמים דצריכי מחשבה אבל אי חשבינן ליה יין מכשיר בלא מחשבה דבמים הוא דכתיב שם וכי יותן מים מה יתן דניחא לי' אף יותן דניחא ליה ופרכינן וכיון דשפכינהו האי גברא להני מי גשמים ממנא שניטפו בו למנא דשמרים אחשבינהו ומכשרי ומאי נפקא לן מינה ל"ש מעשר ולא שנא תרומה לעולם מכשרי:

19 שנתמד מאליו - שנפלו הגשמים לתוך השמרים והלכך בתרומה דראשון ושני חשיב יין לענין הכשר נמי מכשרי אבל שלישי דחשוב מים לגבי תרומה לענין הכשר נמי מי גשמים נינהו ולא מכשרי דלא הוה בהו מחשבה:

20 ופרכינן ואכתי מאי נפקא מינה והא כיון דנגיד - מושך:

21 קמא קמא - ראשון ושני גלי דעתיה דניחא ליה שירדו גשמים לכאן לעולם אולי יקלטו טעם יין ושלישי לתרומה נמי מכשר ולא שנא יין ולא שנא מים אכשורי מכשרי ומה חילוק יש עדיין בהכשרן:

22 בפרה ששותה ראשון ראשון - והלכך בשלישי ליכא שום מחשבה ולא מכשר שלישי דתרומה ושני דמעשר ולא מצי לתרוצי בשנשפך ראשון ראשון דכיון דלא נשתהה שם כלל אלא נופל ונשפך אין ידוע לעולם מהו תמד שני או תמד שלישי:

23 אין אומר קידוש היום כו' - משום הקריבהו נא לפחתך מלאכי א׳:ח׳ כדלקמן וביין הראוי לברך עליו בפה"ג קאמר דאע"ג דמברכין עליו בפה"ג לקידוש היום מיהא לא חשיב ולקמיה בא לפרש איזה יין בא למעט:

24 יין מגתו - תירוש:

25 לא יביא - משום דכתיב הסך נסך שכר במדבר כח מידי דמשכר:

26 ואם הביא כשר - דליכא עיכובא אי נמי הסך נסך מכל מקום וכיון דלנסכים כשר בדיעבד לגבי קידוש חשיב לכתחלה דלא חמיר קידוש כניסוך:

27 הכי גרסינן ואמר רבא סוחט אדם כו' - כלומר ואם תעלה על דעתך לדמויי קידוש לניסוך ולמימר דלכתחלה אין מקדשין עליו האמר רבא סוחט אדם כו' אלמא דמקדשין עליו לכתחלה:

28 מפיה - של חבית:

29 ומשוליה - סמוך לשמרים כדתנן במנחות בפ' כל הקרבנות אינו מביא מפיה מפני הקמחין ולא משוליה מפני השמרים:

30 כושי - שחור:

31 בורק - לבן ורע הוא כמו ברק ברקאי יומא דף כח.:

32 הלסטון - יין מתוק וחלש מאד:

33 של מרתף - כלומר סתם יין של מרתף שלא נבדק ומשום דאיכא חביות קוססות כדתנן במתני' קאמרי' דלא יביא ומיהו אם הביא כשר ואע"ג דאמרי' בסמוך דיין קוסס פסול לנסכים ה"מ בודאי אבל הכא מי יימר דהוא קוסס:

34 צמוקים - פרכילי ענבים יבשים ועשה מהן יין:

35 יין קוסס - הוא יין הנמכר בחנות ופסול הוא דלא הוי שכר ולא ראוי להיות שכר כיין מגתו דסופו מיהא להיות שכר:

36 מזוג - אינו בכלל שכר ובספרי דריש הכי ונסכו רביעית היין חי אתה מנסך ולא המזוג:

37 ויין מגולה - ואיכא למיחש שמא שתה הימנו נחש:

38 או של שמרים - תמד:

39 ושריחו רע - מוסרח אבל יש בו טעם יין:

40 למעוטי מאי - מהני פסולים דהך ברייתא אתא רב למעוטי אילימא למעוטי יין קוסס אתא למימר דאין אומר עליו קידוש היום הא בורא פרי הגפן מברכין ואמאי הא פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל היא לעיל בבא בתרא דף צו. דלר' יוחנן חמרא הוא ואפי' לענין קידוש שפיר דמי דכיון דלגבי תרומה חשיב ליה יין הוא הדין לגבי קידוש דלא שנא קידוש מבורא פרי הגפן אלא לענין מיאוס כדלקמן משום הקריבהו נא לפחתך ולר' יהושע בן לוי חלא הוא ואפי' בורא פרי הגפן אין מברכין כדאמרן לעיל ואי ס"ל כר' יוחנן הכי ה"ל למימר מברכין עליו בורא פרי הגפן ואנא אמינא דהוא הדין לקידוש ואי כרבי יהושע בן לוי ס"ל הכי ה"ל למימר אין מברכין עליו אלא שהכל:

41 עלויי עלייה - לקידוש:

42 מודים חכמים לר"א - דפליגי בניסוך ומכשרי במזוג כן נראה בעיני ולא ידענא פלוגתייהו היכא:

43 עד שיתן מים לתוכו - דלא חשיב לשתיה חי אלא מזוג וביינות שלהן מיירי דדרו על חד תלתא מיא:

44 סכנה הוא - ואפילו בלא קידוש אסור לשתותו:

45 ואי למעוטי תמד של שמרים פלוגתא דרבנן ואחרים - וקיימא לן כרבנן דאפי' בורא פרי הגפן לא מברכינן:

46 אלא למעוטי שריחו רע ומשום הקריבהו נא לפחתך - משום מיאוס ומיהו בפה"ג מברכים עליו דריחיה חמרא וטעמי' חמרא אלא שהסריח קצת משום דמונח בכלי מאוס והכי קאמר רב אין אומר קידוש היום אלא על היין נקי והגון שראוי לנסך מחמת נקיותו ע"ג המזבח ולא אתא רב למעוטי בהאי כלל שאר יינות שאין מנסכין ע"ג המזבח כגון יין קוסס ומזוג אלא הנהו יינות שמתוך שמאוסין פסולין לניסוך משום הקריבהו נא לפחתך דפסולין נמי לקידוש משום האי טעמא גופיה:

47 לעולם למעוטי מגולה - ודקשיא לך סכנה הוא:

48 כגון דעבריה במסננת - דמותר לשתיה ואיצטריך למימר דלקידוש פסול כרבי נחמיה דאמר ארס נחש צף ועומד במקומו ויש לו תקנה בסינון במסכת סוכה בשילהי פרק רביעי:

49 הקריבהו נא - גבי חולה כתיב אלמא כל דבר מגונה אסור לקרבן:

50 חמר חיוריין מהו - לנסכים ויש מפרשים לקידוש ולא נהירא:

51 חמר חיוריין - נראה בעיני דהיינו יין בורק דתניא לעיל לא יביא ואם הביא כשר וברייתא לא שמיע ליה:

52 אל תרא יין - לשתותו:

53 כי יתאדם - שמשכר יותר מדאי אלמא יין אדום קודם לנסכים דשכר כתיב בהו:

54 תנא פיטסות - דאמרן דמקבלין עשר לק' אינן שבורות ורעועות ממש דא"כ אפי' אחת לא מקבל אלא נאות כשאר קדירות שבשרון ומגופרות בגפרית והגפרית סותם את השבר ומחברו קצת ויכולין להשתמש בהן קצת אלא שאין מתקיימין זמן מרובה כשלמין והואיל ולא הוו שבורין לגמרי מקבל עליו י' לק' ופירוש כתוב בספרים כשבא לבשלן מביא גפרית ונותן בהן האור ומלחכתן האור עם אותו גפרית ונראות מבושלות והן נאות:

55 הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל תנא יתר על כן בכולן מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו. וברייתא מצאתיה בתוספתא פ"ו ויש ללמוד דבספרים שלהם כתובה וילפינן מינה לדון כן דהמותר על י' קוססות ופוטסות יחזיר אבל העשר הגיעוהו דליכא למימר ערובי עריב כלגבי טנופתא וליכא למימר נמי אפירי שפירי יהיב דטעמא דטריחא לא שייך הכא:

56 מתני' אינו חייב - המוכר באחריותו דבשעת מכירה יין הוה:

57 ואם ידוע שיינו מחמיץ - בכל שנה הרי זה מקח טעות כדמוקי לה בגמרא כדאמר ליה למקפה דאי לא א"ל למקפה למה יתחייב באחריותו הרי היה יכול לשתותו ולא איבעי ליה לשהויי דהא אפי' אי רובא לשהויי זבני אין הולכין בממון אחר הרוב וכל שכן השתא דפלגא לשתיה ופלגא לשהייה: